אני עומד להתחיל לספר על אחת החוויות הגדולות בטיול שלי, השמורה הביוספרית מאנו אליה חיכיתי להגיע במשך כל הטיול שלי, השמורה נקראת על שם הנהר הכהה Manu הזורם לאורך הפארק.
במשך 40 שנה הפארק לא סבל מכריתת עצים וצייד לא חוקי, בניגוד לשמורות אחרות בדרום אמריקה זו השמורה היחידה בפיקוח הדוק וקפדני עד כמה שאפשר על מנת לשמור עליה ועל בעלי החיים שבה, לדוגמה הפמפס שבבוליביה והג'ונגלים נחשבים לשמורה אך היא לא בפיקוח וכריתות העצים והצייד לא פוסקים ובעוד שכל התיירים ממשיכים להגיע לשם ו"תורמים" את כספם לסוכניות אך בעצם הם גורמים להרס של השמורה ולהרג של בעלי חיים נוספים ובזה לא הייתי מעוניין כלל.
לכן לאחר בירורים רבים הבנתי שמאנו זה המקום הטוב ביותר לראות ולהרגיש את מעמקי הג'ונגלים באגן האמזונס, במאנו חיים מאות סוגים שונים של בעלי חיים אנדמים (יחודיים) וצמחיה מדהימה ללא גזעים כרותים וצייד מלבד השבטים שחיים שם עוד מימי קדם.
הטיול בשמורה הזו לא זול, מהסיבה הפשוטה שפרו רוצה להמעיט את כמות התיירים שמגיעים לשמורה וגם חלק מהכסף הולך אל השימור והפיקוח, מעט מאוד ישראלים מגיעים לשם בגלל העלות הגבוהה וגם בגלל חוסר עניין.. הם רוצים לסמן V על זה שהם היו בג'ונגלים .. לא משנה מה יראו ומה יעשו ..
אל השמורה ניתן להגיע רק על ידי סירה מיוחדת שבנויה לשוט בנהרות וגם כנגד הזרם.
מבנה השמורה בנוי מהאזור התרבותי בו קיימים מספר עיירות, אזור השמורה המורשה לכניסת תיירים והפארק עצמו המורשה רק לחוקרים וביולוגים.
במאנו ישנה תעשיה משגשגת של עצים, רק שכאן לא משתמשים בעצים כרותים אלה בעצים שנפלו טבעית למימי הנהר ואותם המקומיים אוספים ומעבדים.
כמו כן יש גם המון זהב בנהרות והמקומיים אוספים אותו בעזרת משאבות מיוחדות והעבודה עצמה מסוכנת ביותר בגלל שבמים יש פירנות ותננינים, כמו כן הממשלה לא יכולה לשלוט באזור המבודד כך ששם יש חוקים מקומיים ומשטרה לא קיימת, זהו שטח בו תוכל לעשות כל מה שתרצה .. אין חוק.
אל המסע שאורכו 6 ימים התחלנו בשעה 5 בבוקר כשקרלוס המדריך שלנו הגיע לאסוף אותנו עם אוטובוס ולהתחיל בנסיעה ארוכה של 12 שעות עד לנקודה בה אי אפשר להתקדם יותר עם רכב ויש צורך לעבור לסירה ואיתה להיכנס למעמקי הג'ונגל.
אל הטיול יצאתי עם תיק קטן ושק צ'ולות קטן בו הכנסתי את כל הבגדים שאותם אצתרך במהלך כל הימים הקרובים, בגלל הלחות הגבוהה אנו נחליף חולצות כל יום.
התחלנו את הדרך בעצירה זריזה במקום בו כל המקומיים קונים לחמים מתוקים שאותם הם מביאים במתנה לחברים ולמארחים בקוסקו או בכל עיר אחרת אליה הם מיועדים, התחלנו לטפס לגובה שמעל ל 4000 לקצה רצועת האנדים שחוצה את פרו, מעברה מתחיל להתפתח יער הגשם ובחזרה למטה הג'ונגלים של האמזונס.
לפני ההגעה לנקודת המעבר בין סוגי אקלים שונים לגמרי השיא הגובה של רצועת האנדים עצרנו באתר שאינו ידוע עד היום מודע הוקם דווקא באמצע שום מקום לא קרוב לשום עיר או התיישבות, האתר הינו אתר קבורה שנמצא בין פונו לבין מאצ'ו פיצ'ו, באתר ישנם מבנים קטנים בהם שמו את המתים\הנפטרים בתוך כלי חרסינה גדולים לשימור.
לאחר מכן עצרנו בעיירה קטנה להפסקה קלה, ניתן היה לראות עשרות מקומיות שעומדות בתור לבנק, ממשלת פרו נותנת למשפחות עניות 200 סול בחודש (270 שקל) בתמורה לכך שהנשים יבדקו אצל רופא כל חודש על מנת להקטין את הילודה ובתנאי שהילדים ילכו לבית הספר.
צפינו במכירת צמחי מרפא על מכונית חונה, קרלוס גם דאג לתת לנו הסבר יפה על צמחים שונים שמכרו שם.
ומשם כבר התחלנו להרגיש את השינוי שחל בסביבה, פתאום הלחות גבוהה יותר, הצמחיה נהיית סבוכה יותר.
עד שלבסוף הגענו לנקודה הגבוהה ביותר שם בדיוק נבנת תחנת רינג'רים חדשה כי זו הכניסה לפארק וגם שם קבלנו הסבר על מבנה הפארק מקרלוס ועלינו לתצפית על כל הפארק רק שנפלנו על יום בעייתי והכל היה מלא עננים כך שלא ראינו כלום, אנו נחזור לתצפית הזו פעם נוספת ביום בו נחזור לקוסקו.
זו תמונה שחיכיתי לה מאוד, השלט בכניסה לשמורה.
משם המשכנו בנסיעה אל תוך הפארק, מתחילים להרגיש את יער הגשם, קרלוס הסביר כיצד רצועת האנדים מגנה על קוסקו ועל החיים בצדו היבש של האנדים, בזכות האנדיות והאמזונס לא יורד שלג בכל ההרים הגבוהים ובקוסקו, ללא שמירה הדוקה על האמזונס ועל האיסור על כריתת עצים החיים באנדיות היו נראים אחרת לגמרי ולא היה ניתן לקיים בהם חיים סדירים, לכן ממשלת פרו כל כך שומרת ומקפידה על הפיקוח בחלקת השטח שלה בעזרת האיחוד האירופי שתורם כספים רבים לשימור, האמזונס מגן על כולנו ולא רק על פרו.
התחלנו לרדת לנו אט אט בדרך עפר עקלקלה עד האזור בו נתחיל לעשות עצירות קלות לחפש את הציפור הלאומית של פרו Cock Of The Rock המפורסמת, ציפור אדומה מרהיבה ביותר, למזלנו הרב הצלחנו לראות אותה עפה מעץ לעץ אך היא מהירה למדי וגם מזג האוויר לא היה לטובתינו, כשיורד גשם הציפורים מחפשות מחסה ומסתתרות, גם ביום שמשי הציפורים מתחבאות מפני טורפים... המצב הטוב ביותר לצפות בציפורים זה כשמעונן ואז הן יוצאות.
כבר אהבתי את ההרגשה של החוסר וודאות, מה יצוץ לנו ומה נראה ... זה לא גן חיות, זה טבע אמיתי, הכל יכול לצוץ.
לבסוף הגענו לעירה בשם אטאליה, שם אנו יורדים מהאוטובוס אני אסף ועמוס, יונתן ומיקי וסוון הדני מדנמרק, חובב ציפורים ואוהב טבע אמיתי, שמחתי מאוד שיש איתי בקבוצה אחד שאוהב ונרגש כמוני מכל ציפור או בעל חיים כזה או אחר שצץ, יש עם מי לחלוק ולהתלהב.
ההבדל ככל הנראה ביני וסוון לשאר זה שאנו יכולים לעמוד ליד חרק מסויים כמה דקות רק להתבונן והשאר פשוט מסתכלים וממשיכים, יש רמות שונות, אך מספיק שיש אהבה מעטה לטבע היציאה לשמורה שווה הכל.
באטאליה יכולנו כבר לראות את כמות הבננות המגיעות מהעיירות שנמצאות לאורך הנהר.
בזמן שצוות המשיטים וקרלוס מארגנים את הסירה למסע הקרוב אני מתיישב על סוללת אבנים המגנה על העיירה מפני שיטפונות בעונה הגשומה ומביט לאופק מדהים, נהר Alto Madre De Dios משתלב עם יער הגשם העצום בשקיעה מרהיבה.
עולים לסירה ומתחילים בשייט עם כיוון הזרם לא לפני שלהקת אררות צבעוניות חולפות מעלינו, לא האמנתי שאראה כל כך הרבה תוכים ענקיים וצבעוניות ביחד ככה בטבע, מדהים.
לאחר 20 דקות של שייט מהיר הגענו אל הבקתות בהם נעביר את הלילה הראשון.
התפלאתי עד כמה יפה ומסודר המקום, מיטות מסודרות עם מגבת נקיה ושירותים ומקלחת לכל חדר, המקלחת קרה כמובן .. בחום הזה מי רוצה מקלחת חמה.
זריז זריז לפני שהחושך יורד והנחשים מתחילים להגיע אני ויונתן קופצים לנהר הקפוא, מתרעננים קצת וחוזרים למקלחת ולארוחת הערב שהוגשה לנו, הטבחית שלנו פשוט מצויינת והאוכל שהגישה טעים להפליא.
בארוחת ערב קרלוס הסביר לנו את התוכנית למחר, וגם מיקי החליט ש 6 ימים בג'ונגל הם יותר מידי בשבילו והוא ויונתן עברו לקבוצה נוספת שהיתה איתנו שעשו 4 ימים, מה לעשות .. טיול שכזה לא מתאים לכל אחד, שותים קצת תה והולכים לישון עם משחק קלפים זריז.
למחרת אנו קמים בשעה 5 בבוקר על מנת להגיע בשייט למצוק הנמצא לא רחוק על הנהר ובו נוהגים לעשות אררות ענקיות וצבעוניות לאכול את המנרלים שבו בשביל להתחזק ולשמור על עצמן.
כמובן שעל מנת לראות אותן עושות זאת צריך גם מזל, זהו טבע ולא גן חיות כך שאם יש נשר בשמיים שמפחיד את התוכים אז הסיכוי לראות לא גבוהה
מאז שהגענו ועד שהתחלנו בחזרה לבקתות לארוחת הבוקר צפינו בעשרות רבות של תוכים ענקיים ובצעים שונים, מדהים עד כמה הם יפים אך לצערנו הם לא ירדו הפעם אל המצוק.
קרלוס הראה לנו גם עקבות של בעל חיים הדומה לארנב מגודל ואולי יצא לנו לראות אותו בהמשך.
בדרך חזור ראינו לראשונה תופעה שקורת הרבה ברחבי הפארק, הציפורים פורסים כנפיים על מנת לייבש ולחמם אותם.
כשהתחלנו בהליכה לקראת הבקתות הבחנו בחרקים שונים ומשונים וצבעים מדהימים לגמרי !
אנו אוכלים את ארוחת הבוקר שלנו ומתקפלים אל תוך הסירה לשייט של 4 שעות עם הזרם עד לעיירה הנקרת בוקה מאנו, לשם בדרך כלל תיירים טסים עם מטוס קטן ונכנסים ישירות לשמורה.
בדרך אל בוקה מאנו נתקלנו בנץ הנקרא Road Side Hook , קני ענק של טרמיטים ובתוכי אותו חיכיתי מאוד לראות, אררה בצבע כחול צהוב יפיפה, מצלם מספר תמונות ולוקח לקרלוס את המשקפת ולא מזיז את עייני מהענף עליו הוא ישב, ראיתי וגם יש על הכתף שלי בדיוק אותו התוכי אך החוויה בלראות אותו בטבע מתעופף בחופשיות בין ענף לענף אחרת לחלוטין, גדולה יותר .. אמיתית יותר !
לאחר שייט ארוך הגענו לבסוף לנקודת החיבור בין נהר Alto Madre De Dios לבין נהר Manu יחד יצרו נהר הנקרא Madre De Dios, היה אפשר לראות ממש את הצבע הכהה של נהר המאנו לבין צבע המים הבהיר יותר בנהר בו שטנו, Boca Manu בנויה בדיוק בחיבור הנהרות, שם התמקמנו בבקתות נחמדות והגם התחלנו לסבול מהיתושים שתוקפים אותנו ללא הפסק, הלילה כבר נעביר בתוך קילה שתלויה מעל למיטה.
שמנו את הציוד בחדרים נחנו קצת ויצאנו לטיול קצר בג'ונגל, לראות קצת בקתות של מקומיים כיצד הם חיים ובסופו של דבר לשוט באגם שנמצא קרוב ולנסות לדוג פיראנות ..
עוברים על גשר שנאכל ע"י צמחיה ותחתיו נמצא משאבת המים לכל הכפר.
הולכים מספר דקות על לנקודה שלא ניתן לעבור דרכה, מהעונה הגשומה נוצר אגמון קטן על אמצע הדרך ולא אפשר לנו לעבור, מה עושים זה ג'ונגל .. מצאנו דרך עקיפה רק שהיינו צריכים להכין מקלות עצר בעזרת המצ'טה של קרלוס ולאט לאט על גזע עץ חלק במיוחד היינו צריכים לעבור לצד השני, במזל סיימנו את זה בלי נפילות מיותרות, הפתעות כאלו באות בעיקר לחבר'ה שפותחים את העונה לאחר העונה הגשומה שזה בעצם אנחנו, אנו המשלחת הראשונה לשנת 2010 שנכנסו לשמורת מאנו, משלחת תיירים ...
המשכנו ללכת עד שהגענו לבקתות עץ של מקומיים שחיים מהטבע פשוט כך, מידי פעם מקבלים קצת דברים מהכפר עצמו אך בהשוואה לשבטים במעמקי הג'ונגל הם עוד מתקדמים.
המשכנו הלאה עד שהגענו לאגם אך לצערנו הסירה שאמורה להיות שם לא הייתה, ככל הנראה המקומיים לקחו אותה לסיבוב קטן, קצת מדוחדחים נשארנו בצריף שעמד על שפת האגם וצפינו במספר עופות וציפורים שונים, יכולנו לראות ציפור קטנה שאוכלת יתושים בצורה מעניינת, היא עומדת על קצה של במבוק ובכל פעם שהיא רואה יתוש היא עפה אוכל וחוזרת לאותו הבמבוק.
חזר לאחר חצי שעה ובדרך מצאנו קקאו, פתחנו ואסף כמובן חייב לטעום, אני וויתרתי על התענוג כי דבר כזה צריך לעבור תהליך מסויים אך אסף טען שזה היה טעים.
המשכנו עד לאותה נקודה בעייתית רק שהפעם הסירות הקטנות שהמקומיים שמו שם היו בצד שלנו וכך בזהירות עברנו לצידו השני, חוזרים אל הבקתות שלנו .. מקלחת קרה וארוחת ערב מצויינת ע"י הטבחית שלנו שדואגת לגוון, מחר אנו קמים קצת יותר מאוחר ומתחילים לשוט במעלה נהר מאנו אל תוך השמורה בה נשהה יומיים מלאים שבשבילי היו השיא שבשיאים.
