סלאר - הינה אני בא

אני, אסף ,הילה ואלון .. ארבעתנו התחברנו בסלטה על מנת להמשיך הלאה לבוליביה, לעבור את הגבול ולהתחיל יחד את טיול הג'יפים המפורסם במדבר המלח הגדול ביותר בעולם - סלאר דה איוני.

נסיעת לילה מסלטה לכיוון גבול בוליביה ,7 וחצי שעות של נסיעה שמתחילה בגבוה של 1200 מטר ומסתיימת ב 3200 מטר מעל פני הים,יורדים מהאוטובוס ב 7 בבוקר בשוק של חוסר חמצן ופרצופים בוליביאנים שמציצים אלינו מכל עבר ,נכנסים מחדש למצבי פרנויות ומחזיקים חזק את התיקים ומסתערים על המונית הקרובה שתקח אותנו למעבר הגבול ,מבט אחרון לכיוון ארגנטינה ועוברים את הגבול.

עוברים את הגבול תוך כדי הליכה על גשר שמגשר בין ארגנטינה לבוליביה , No Man’s Land ...

עוד חותמת לאוסף ונכנסים לבוליביה ,איזה שינוי ..

לקחנו מונית נוספת לכיוון התחנה המרכזית על מנת לקחת אוטובוס לכיוון טופיזה שאורך 3 שעות בדרך לא דרך .. הכבישים בבוליביה אלו לא בדיוק כבישים.

אוטובוס שכזה עלה 8 שקל לנסיעה של 3 שעות .. לפני העליה לאוטובוס מומלץ ביותר ללכת לשירותים ,בשירותים אין כיור ,יש חבית מלאה מים וכן .. זה הכיור שלך.

קושרים את התיקים לראשונה בטיול ויוצאים לדרך ,צ'ולות עוברות ומתיישבות באוטובוס עם הביגוד המוזר כל כך ומתחילים לנסוע .. לאחר 20 דקות האוטובוס עומד במקומו באמצע שום מקום ופקק ענק שנראה כמו מה שחשבנו ,שביתת נהגים .. ירדתי זריז בשביל לבדוק מה קורה ומסתבר שמשאית גדולה פשוט שקעה בבוץ ושופל מנסה לסדר את הדרך על מנת ששאר האוטובוסים העמוסים ב 10 אחוז צ'ולות ,30 אחוז אירופאים ו60 אחוז ישראלים כמובן יחלו לנסוע.

הנסיעה עברה בסדר גמור ,לא כמו שציפיתי .. התפלאתי מאוד לראות עבודות מאוד מתקדמות על הכביש שמקשר בין עירת הגבול הבוליביאנית לטופיזה המתויירת ,גשרים וכבישים סלולים .. בוליביה מתחילה להתקדם ללא ספק .. בעוד מספר שנים גם הנסיעות הקשות בבוליביה כבר יעלמו ויהיו חלקות ונוחות ,פעם ע"פ המקומיים היה קשה לטייל ביבשת .. היה מאתגר ומיוחד אך כיום הכל פשוט כל כך נגיש ונח .. הכל מתוייר כל כך שזה פוגע ביחודיות של היבשת ובמקומות המבודדים שלה שכבר לא כל כך מבודדים ובהם כבר פתאום עוברים כבישי אספלט מסודרים וגשרים.

בעוד כולם הצליחו להירדם להם אני דבוק לחלון כרגיל וצופה בנוף החדש והיפיפה של בוליביה ,אנו נמצאים בגובה של 4000 מטר מעל פני הים ,בדרך אנו עוברים על פני נשים בוליביאניות שלוקחות על גבן כמויות אדירות של תירס ועל שדות תירס אין סופיים .. רואים כיצד הכפרים המבודדים בנויים מלבני בוץ מיובש וגגות מקש ,אנשים באמת חיים פה ובצורה שכזו ,הם כנראה לא מכירים גם משהו אחר .. הם מעולם לא ראו את הים.

טופיזה ,עירה נחמדה מאוד וקטנה יחסית אך גדלה מאוד בשנים האחרונות עקב כמויות אדירות של תיירים שלא מפסיקים לפקוד את העיר לשם יציאה לטרק סוסים בהרי טופיזה ויציאה לטיול ג'יפים של 4  ימים לסלאר דה איוני המדהים ביופיו ,מדבר המלח הגדול בעולם.

הגענו והתמקמנו בהוסטל טוב של איגוד HI העולמי שמאגד שלל הוסטלים רציניים וטובים ברחבי העולם.

בשוק מהמחיר הזעום ,20 שקל לילה וזהו עוד בהוסטל איכותי ברמה גבוהה ..

התחלנו ישר להתחיל להתארגן על כסף בוליביאני ולהתחיל לסגור דיל לטיול סוסים קצר וטיול הג'יפים המפורסם לסלאר ובסיומו נגיע לעירה הנקראת Uyuni .

תוך זמן קצר הכסף הארגנטינאי הוחלף בשער סביר לכסף בוליביאני וגם סגרנו דיל מסודר לטיול סוסים באותו היום ולמחרת כבר נעזוב את טופיזה ונתחיל על הבוקר את טיול הג'יפים שלו כל כך חיכיתי כבר.

טוב אז יוצאים לטיול סוסים ,השמים כחולים ונראה כי יהיה טיול מוצלח במיוחד ,עולים על ג'יפ שאוסף אותנו ומגיעים לחווה .. שם למרבה הפלא מעבר להרים הרחוקים מגיע סופה משוגעת של ברקים ורעמים .. תוך 20 דקות כשאנו כבר על הסוסים החל לרדת מבול שגרם לנו לבטל את הטיול ולחזור חזרה העירה ,לא היינו ערוכים לגשם ולכן לא יכלנו להמשיך בטיול ,טוב מה לעשות ככה זה .. כנראה שאת הטיול הזה לא היינו צריכים לעשות.

באותו היום גם גליתי כי בדרך כלשהי שחכתי בהוסטל האחרון שהיינו בו בסלטה – ארגנטינה את השקית עם הטרמוס שקניתי בתחילת הטיול ועליו נאספו שלל מדבקות ממקומות שונים ,כוס מטה שנקנת בברילוצ'ה והיתה חשובה לי .. מאוכזב מאיך שאבדתי עוד פריטים שחשובים לי מאוד אך עדיין יש תקווה ,עומר .. אדם יקר שהכרנו בסלטה עדיין נמצא בהוסטל ואליו שלחתי הודעה בלילה שבמידה והוא רואה בהוסטל שקית צהובה אשמח אם יקח איתו אותה ונפגש בלה פז שבבוליביה ,עשיתי מה שיוכלתי לעשות ורק לקווה שימצא.

למחרת בבוקר, מסודרים ומאורגנים ליציאה התחלנו ללכת מההוסטל לכיוון הסוכנות הקרובה ומתחילים להעמיס את התרמילים שלנו ועולים לג'יפ תוך כדי הכרות זריזה עם הנהג שלנו והטבחית הבוליביאנית שתבשל לנו לאורך המסע הקרוב.