קיטו - תחנה אחרונה לרכבת זו

בקיטו נחתתי בשעה שבע בערב, מונית משדה התעופה הביאה אותי אל ההוסטל שקוויתי שיהיה האחרון שלי למסע זה, יש לי להעביר 8 ימים בקיטו שלבנתיים שמעתי שרק צרות ניתן למצוא ברחובותיה, ההוסטל היה מומלץ על ידי בלוגים באינטרנט וע"י חברים, זול בסביבה בטוחה שהתברר לי שזה קצת מחוץ לסביבה הזו.

אומנם ההוסטל היה בסיסי וטוב, זול מאוד אך זה לא מקום להתיישב בו בשבוע האחרון לטיול, בהוסטל כבר הכרתי בריטי נחמד בשם בן, איתו למחרת כבר יצאתי לעיר העתיקה לסיור של שעה.

העיר העתיקה מאוד מאוד יפה, בן טוען שהרחובות מזכירים לו את רחובותיה של ערי ספרד .. אכן הספרדים שלטו פה.

משם כבר המשכנו באוטובוסים ארוכים עד למוזיאון קו המשווה, אומנם ישנם 2 וידעתי שהשני טוב יותר והוא נחמד ל"אמיתי" אבל נכנסנו גם לראשון שנחשב למתוייר ולא ענייני, כשנכנסנו למוזיאון עם עוד כמה בנות שהכרנו בדרך כבר הבנו שזה בהחלט שטות אבל שיהיה .. נתנו כמה תמונות נחמדות עם "קו המשווה" וצפינו גם בהופעה ארוכה של ריקודים מסורתיים, לא השתנה כלום .. הריקודים אותם ריקודים מפרו ומבוליביה אבל זה עדיין יפה ומצחיק .. מאוד מצחיק !

אכלנו כבר במקום ארוחת צהריים ויצאנו לכיוון המוזיאון השני שעליו כולם מדברים,הולכים 100 מטר לאורך הכביש ועוד 100 מטר שמאלה והינה המוזיאון, מרחק נראה מוזנח ומוזר אך כשנכנסנו הבנו שזה אם כבר "מוזיאון קו המשווה", ישנם מספר הדגמות וגם מקבלים מדריך דובר אנגלית בכניסה שעובר איתנו על התצוגות, מסביר ומדגים.

עברנו בין התצוגות השונות, נתקלים בשלט ממש מצחיק שטוען שמי שמצליח להעמיד ביצה על מסמר מקבל תעודה, כאמור על קו המשווה להעמיד ביצה על מסמר צריך להיות קל יותר .. בגלל הקוטביות.

המשכנו וראינו כיצד מחמים ביצה בעזרת אנרגיה סולרית, השמש על קו המשווה היא החזקה ביותר עם הקרינה הגבוהה ביותר בגלל הקרבה לשמש משאר 2 צידי קו המשווה.

צפינו קצת בתצוגות על השבטים באמזונס ועל טקסים שונים, טקסים מאוד שונים ומשונים .. !

הלאה לקצת ניסויים על קו המשווה, המדריך הראה לנו כיצד שעון השמש עובד, לקחנו כיור ושפכנו בו מים עם עלים בכל צד של קו המשווה ועליו, כולנו היינו די בשוק כשראינו שבכל צד זה מסתובב אחרת ובאמצע זה פשוט נשפך ישר בלי זרימה סיבובית, בצצדים הזרימה הסיבובית היתה מאוד מאוד חלשה אבל זה נראה יותר מידי מוזר לבצע דבר כזה כמה מטרים מקו המשווה עצמו .. בולשיט או לא ? אין לי מושג.

עשינו את ניסוי הביצה, אני לא הצלחתי אבל המדריך הצליח תוך דקה, טוב הוא עושה את זה כל יום.

מיד לאחר מכן המדריך הוביל אותנו אל חדר שנבנה בצורה מסורתית ע"י בוץ וסוגי עצים שונים, קבלנו הסבר על כיצד השתמשו בשרקנים לגלות אם מי שנכנס לבית בעל קארמה טובה או קארמה רעה, איך שנכנסו הם התחילו לצייץ .. נו בטח כמה מאיתנו אכלו שרקן בפרו או באקוודור כלל אותי ..  ?! הם הרי יודעים ה-כ-ל ... מעניין.

וזהו הסיור נגמר, היה נחמד ביותר ומעניין, אמיתי או לא, נשאיר את זה כשאלה פתוחה ונמשיך הלאה בחזרה להוסטל.

באותו היום בן עזב והמשיך הלאה לעיר בניוס שדרומית לקיטו, אני נשארתי ליומיים נוספים בהוסטל עם בחור נחמד מלונדון שהגיע לשבועיים רק לגלפגוס, לאחר יומיים בהוסטל החלטתי לעזוב להוסטל בסביבה יותר מרכזית ובטוחה יותר, הרחוב בו היינו היה שקט מידי ולדעתי מסוכן מידי על מנת לצאת לבד לארוחת ערב .. ההרגשה לא היתה טובה שם אז עברתי להוסטל שבקרתי בו לפני על מנת לבדוק אותו, ההוסטל טיפה יותר יותר יקר אבל הביטחון וההרגשה הטובה שווה את זה ללא ספק, ההוסטל מסודר נקי וברמה גבוהה, המסעדה שלמטה מצויינת באווירה מאוד טובה וראיתי את עצמי נשאר בו עד לטיסה, לא יכולתי לבקש הוסטל טוב מזה ומהחלון אני רואה את הכיכר המרכזית מלא בשוטרים כך שלא בעיה להסתובב באזור בכל שעה ביום.

באחד הימים המשכתי לשוק אומנות שנמצא בפארק לא רחוק, השלמת קניות ושרפת זמן.

במהלך 5 ימים רצופים עבדתי על הכתבות על גלפגוס, בהחלט משימת הכתיבה הקשה ביותר שהיתה לי עד עכשיו בכל 7 החודשים האלו, עשרות של תמונות וכל יום מורכב ועמוס חוויות מדהימות שמאתגרות אותי מבחינת כתיבה, אך גם זה עבר והמשימה הושלמה, הכתיבה וההתרכזות בבלוג העבירו לי את 5 הימים האלו במהירות מדהימה לשמחתי על כך.

במהלך הכתיבה גם התכתבתי עם קרני היקרה שנתנה לי עצות לגבי מקומות בהם כדאי לי לבקר, מביניהם היה את לגונה קילוטואה שהפך בגדול ליום האחרון שלי בדרום אמריקה.

המון מטיילים חושבים במהלך הטיול שלהם מה הם יעשו ביום האחרון שלהם? משתכרים למוות וחוגגים?! זה מה שבדרך כלל עושים, או שפשוט לא עושים כלום.

לא אצלי, החלטתי שאת היום האחרון, את התמונה האחרונה שאני רוצה בזיכרון מכל המסע המדהים הזה תהיה לגונה קילוטואה שהינה תופעה מדהימה.

כמובן שלשם ביום האחרון שלי לא אגיע לבדי, אעשה זאת בצורה מאורגנת עם מדריך והסעה, אין לקחת סיכונים ביום שכזה... יצאנו ב 7 בבוקר מנקודת מפגש שנמצאת במרחק של כמה בלוגים .. אבל גם זה מסוכן במיוחד בשעות הבוקר במוקדמות לא משנה איפה אתה, מונית !

נסיעה של שעה והגענו אל ההוסטל המדהים של הסוכנות שנמצא בחווה גדולה מהסרטים, מבודדת לחלוטין, בהחלט מקום מושלם למתבודדים שרוצים שקט אמיתי בסביבה ירוקה, שם אספנו מספר מטיילים נוספים שאיתם התיידדתי מהר מאוד עצם העובדה שאני מטייל לבד שזה כיף לא נורמלי, כל כך הרבה אנשים חדשים בכל כך מעט זמן ... המדריך אפילו היה ישראלי שמתנדב דרך ההוסטל למשך מספר שבועות ומתפקד כמדריך, אחלה דרך לחסוך כסף ולהנות מאוד !!

מההוסטל יצאנו לנסיעה של שעתיים וחצי עד ללגונה אך בדרך עצרנו ב 2 מקומות, אחד מהם היה שוק מקומי של יום ראשון, לא תיירותי בלי חפצי אומנות .. רק תוצרת מקומית של פירות וירקות וכלי עבודה שונים, ACE בשילוב שוק פשפשים + שוק פירות וירקות, שם אביחי המדריך שלנו ספר לי על אפשרות למצוא בשוק בננות אדומות וישר יצאתי לחפש, מסתבר שזו בננה רגילה בצבע אדום אך הטעם שלה הרבה הרבה יותר טוב מהבננות המוכרות לנו, מיוחד !

בהמשך עצרנו בשטח חלקאי של מקומי ולראות כיצד הם חיים בבית המשונה שלהם, בפנים גם ראיתי שרקנים (מה שצפינו במוזיאון של קו המשווה), מדהים לראות שהם עדיין מאמינים בזה ושרקנים מסתובבים להם בתוך הבית !

הלאה בדרך עפר ארורה, מקפצים בלי סוף ומסתובבים, 2 מקאים כבר את הנשמה אבל לבסוף הגענו, עולים במעלה גבעה קטנה ו.. ואו, זאת חתיכת לגונה מדהימה והלועה של הר הגעש פשוט עצום !

אני כבר נגשתי לעבודה, קצת מצלם ומחפש לי פינה שקטה על קצה הלועה בנקודה טובה, בעוד שכולם יורדים למטה לראות את הלגונה מקרוב אני התיישבתי, מוזיקה באוזניי והתחלתי להעביר את כל הטיול וכל המקומות במהם הייתי בעיינים עצומות, לחבר את הכל לכדי תמונה אחת גדולה ומושלמת, לאחר מספר דקות פתחתי את עניינים לקבל את התמונה המדהימה של הלגונה הכחולה בתוך הלועה העצום של הר הגעש עליו אנו נמצאים.

רק מביט ושומע מוזיקה בלי לזוז למשך שעתיים ארוכות ומדהימות שמסכמות מסע חיים ארוך רצוף חוויות מדהימות, זה היה רגע שלו חיכיתי וראיתי את עצמי בראש עושה זאת בדיוק בדרך הזו.

לאחר שקבלתי את התמונה הגדולה בראש יכולתי להגיד "יאלה .. הביתה !".

המשכנו אל ארוחת הצהריים במסעדה מקומית ובחזרה אל קיטו כשבדרך העננים סביב הר הגעש קוטופקסי המפורסם שצריך להתפרץ ב 10 שנים הקרובות ולהחריב את קיטו והערים הסובבות (תזכרו לא להגיע לשם ב 10 שנים הקרובות כן... ) כבר התפזרו ועצרנו לצלם הר געש מרהיב ביופיו.

קיטו, התחנה האחרונה בשבילי ברכבת מלאת חוויות טובות, רעות, מפחידות ומשנות תפיסות, מלאת ארגנטינאים, ברזילאים, צ'יליאנים, בוליביאנים, פרואנים ושלל אנשים מכל העולם .. כולם ברכבת אחת ארוכה מאוד שנסעה לה במשך 7 חודשים ארוכים לאורך יבשת קסומה.

בקיטו אכלתי את ארוחת הערב האחרונה שלי ביבשת, הרמתי בירה עם חבריי המלצרים במסעדה שהפכו לי בימים האחרונים כחברים מקומיים, מסיים לארגן את המוצ'ילה, זורק את מה שלא צריך יותר, נותן לשותפים חדשים בחדר דברים שיעזרו להם בהמשך ולי אין צורך בהם עוד (קרני, גליל השקיות שנתת לי ולאסף בבאנוס איירס עברה לזוג בנות מלונדון, הגליל ממשיך לטיייל ברחבי היבשת יותר מכולנו).

וזו כמובן התמונה הפנורמית האחרונה והמיוחדת כל כך שאני לוקח איתי מהמסע הזה, לגונה קילוטואה.

לאחר לילה רצוף התהפכויות, הגיעה השעה לצאת לדרך, 5 וחצי בבוקר פוקח עניים מדפיקת דלת, ההוסטל מאפשר לקבל השקמה לפי בקשה ובמקום ארוחת בוקר מקבלים קפה ובייגל חם לדרך, מה צריך יותר מזה ?!

המונית כבר היתה בחוץ בשעה 06:00, יצאתי לדרך.