"There is a pleasure in the pathless woods.
There is a rapture on the lonely shore.
There is society, where none intrudes.
By the deep sea, and music in its roar.
I love not man the less, but Nature more... "- Lord Byron
There is a rapture on the lonely shore.
There is society, where none intrudes.
By the deep sea, and music in its roar.
I love not man the less, but Nature more... "- Lord Byron
בכניסה למטוס חילקו ידיעות אחרונות, זה הגיע בשוק גמור, עיתון בעברית ... 7 חודשים הייתי בניתוק מוחלט ממה שקורה במדינה, לא YNET ולא כלום, ידיעה או שניים מהחברים ומהמשפחה על דברים גדולים שלא ניתן לחמוק מהם וזהו. זהו.
לקחתי את הכותרת וקראתי מעט, כלום לא השתנה... כמו שחשבתי .. אולמרט עם כל הפרשיות שלו .. עזה והבאלגן האין סופי ... שערוריות כנסת וח"כים שפועלים נגד המדינה שלם עצמם.. חשבתי שרק אנחנו סובלים מאנשים חסרי חיים שמחפשים מלחמות ושנאה לא מובנת, מאנשים שמצאו משמעות לחייהם .. משמעות טועה ומלאת רחמים... כמה שוחחתי במהלך המסע עם אין סופר אנשים על המדינה שלנו ועל הסכסוך שלא נראה לו סוף, חלקם הבינו חלק רחוקים מלהבין.
בדרום אמריקה אומנם אין מלחמות ואין שנאה, האויב הגדול שלהם כמו שלנו זו אמא אדמה, רעידות האדמה והרי הגעש שמאיימים על ערים ועל מיליוני אנשים ברחבי היבשת, כל אחד עם בעיותיו ודאגותיו.
נחתנו.
אני נכנס לטרמינל, אני מקבל כאפת חו"ל או לא ?!
הולך לאולם הכובדה, המסועה מסתובב עם עשרות מזוודות, את שלי קל לזהות ... חפשו תרמיל ענק עם שק שחור שדומה לשק גופות על מסוע .. אני עוד במתח .. התרמיל יגיע או לא ?
הגיע כמו גדול וגם השק צ'ולות הקטן עם ביגוד החורף, מעמיס אותם על העגלה הקטנה ובדרך להיכל הקבלה, אני עוצר לרגע לפני הכניסה... פה אני אומר לעצמי .. זהו .. זה נגמר. על אמת.
יוצאים החוצה והינה אמא .. אבא .. איתי שמרית ואמיר .. שם מחכים.
זורק את העגלה הצידה וכל השאר ברור .. הדמעות ירדו במפגש מרגש שלא הפסקתי לחשוב עליו, איך 7 חודשים עברו כל כך מהר... בלי לשם לב אני כבר חוזר.
שם במרחק עברתי מסע רצוף אירועים משני תפיסות, מגלי עולמות ובוני מחשבות.
עברתי שיעור חיים ארוך, למדתי מה יש בעולם בו אנו חיים וכיצד בני אדם שונים חיים מרמות הפאר הגבוהות ביותר עד לנמוכות ביותר, איפה אני ומה אני.. מצאתי תשובות לשאלות פנימיות שלא חשבתי שאמצא .. גיליתי על עצמי דברים רבים שלא חשבתי שאגלה לטובה ולרעה, התמונה השלמה.
את הבלוג הזה אני כתבתי במשך 7 חודשי מסע, תחילה בלילות לבנים בהוסטלים על מחשבים ישנים שגורמים לסבלנות מאבן להתנפץ, לאחר חודשיים כבר מחשב הנטבוק הקטן היה ברשותי, אני ואסף הלכנו יחד למצוא דגם חדש שיחזיק שעות רבות ובאנגלית ואותו מצאנו באושוויה.
כל פעם המחשבה איפה אני אמצא את הזמן הפנוי הבא על מנת להשלים את כתיבת האירועים והחוויות האחרונות, לאט לאט כבר פתחתי את השיטה שלי לכתיבה נכונה ויעילה יותר של כל כתבה, איסוף התמונות המוצלחות ביותר, מיספור והקטנה של כולן ע"פ סדר האירועים ותחילת הכתיבה ע"פ כל תמונה ותמונה.. אך זהו .. זוהי הכתבה האחרונה במסע החיים הארוך הזה וגם עם סופו הגיע סוף הבלוג שלו אני קורא יומן מסע.
אני מקדיש את יומן המסע בו פתחתי את ליבי ואת מחשבותיי, את חוויות החיים ואירועים חושפי אופי לאמי שושי בירן, שבלעדיה לא הייתי עומד במשימה, זו שדחקה בי מלהמשיך במסע בתקופה קשה בה גיליתי מהי עוצמת הגעגוע ועד כמה היא כאבת ומנפצת מחשבות ומטרות לרסיסים, כיצד מוחקת כל מחשבה אפשרית והופכת למטרה אחת ויחידה הגורמת לחזור לנקודת המוצא, הביתה.
לאבי דני בירן שתמך, הזהיר ועקב עד כמה שיכל עלי ועזר לי להגשים חלום שמעטים זוכים להגשים.
הורים טובים מכם לא יכולתי לבקש גם בחלומות העמוקים והרחוקים ביותר שלי, תודה.
לאמיר איתי ושמרית בירן ,חברי היקרים, מאור מיכלזון, אחיעוז שפיר, טל וויגלר ושרי כהן שלא יצאו ממחשבותי לרגע גם במקומות הרחוקים והנדחים ביותר אליהם הגעתי.
אני רוצה להקדיש גם כן את היומן לקרני ורמי, אנשים גדולים מהחיים כמוכם לא פוגשים כל יום ואני מרגיש מבורך בהכרותי עימכם, אתם אלו שיכולים להכניס השראה גדולה באנשים רבים ובי כבר הכנסתם.
לכל האנשים הנפלאים שפגשתי בדרכי, אנשים שעזרו, לימדו והעוררו בי מחשבות והשראה לכתיבה ולמחשבה פורצת, תודה לכם על הכל.
לאסף, חבר יקר איתך טיילתי את רובו המוחלט של מסע החיים הגדול הזה, לא יכולתי לבקש שותף טוב ממך למסע שכזה.
יומן המסע הזה נכתב בהשראה גדולה מיבשת גדולה וממשפחה גדולה מהחיים, תודה לכם על הכל.
שלכם, אור.ב
Happiness only real when shared
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה